יום א', כט’ בניסן תשפ”א
    דף הבית  |  חדשות  |  ביקורת אלבומים  |  סקירת סינגלים  |  סיקור הופעות  |  ראיונות  |  עצמאי בשטח  |  יצירת קשר  
הקציצות לקחו קצת מכל השפעה והצליחו ליצור את מה שמאוד קשה ליצור אם לא משקיעים בכל פרט ופרט, ליצור משהו שלבסוף מייחד אותם ושייך רק להם ...
09:51 (16/10/10) נדב הופמן

ישנו מספר לא מבוקר של אמני והרכבי רוק בישראל שמחפשים דרכי קיצור ביצירה מסיבות כאלה או אחרות שאף פעם לא ישכנעו את המאזין. ישנם שמתמקדים בכתיבה ומזניחים את הלחן והעיבוד וישנם להפך, כשלרוב, המסרים דלים וקליטים מדי. פעם בכמה שנים מגיע הרכב כזה או אחר, כמו "רוקפור" או "היהודים" למשל, שלרבות נותן משקל שווה לכל חלק ביצירות שלו, כל מילה מקבלת ביטוי נכון דרך הלחן ורגש נכון דרך העיבוד, ישנם שעושים את זה כל כך טוב ובמהרה נהפכים לקאלט, "מרסדס בנד" למשל. ההרכבים האלה למעשה מלמדים את השאר, יוצרים השראה בדרך עבודתם ונותנים טייק אוף רציני להרכבים צעירים בישראל. להרכב הרוק "הקציצות של לידיה" שקיים כבר שמונה שנים ולא מזמן זכה לאלבום ראשון בחוץ, יש את הנוסחה הזו, דרכה, האלבום החדש נולד, דרכה, האופי הייחודי נוצר. "הקציצות של לידיה" הוא אלבום רוק לכאורה טיפוסי, אך כשמאזינים לתוכן, מבינים שחברי הלהקה (אביתר אדרי - שירה גיטרות, גלעד הרצוג - שירה ובס, מאור דורני - שירה ופסנתר ויובל וייסלר - כלי הקשה) קיבלו השראות בשמונה שנים יחד, סינטזו את הכל ודרך טקסטים גבוהים וראליסטים, יצרו רוק מקומי שמגדיר את הקציצות של לידיה. האלבום נפתח בשני הקטעים היותר משובחים שלו, עם "במדבר", שיר מדברי שקצת מזכיר את התכנים וסגנון השירה של "בית הבובות" משולב עם שיטת ההרמוניה של "Muze", כשכל זה מזכיר את מורי הדרך לכאורה בסגנון הזה, "Dream Theater". השפעות רבות מכיוונים שצריך לעבוד קשה כדי לסנטז אותם למקום אחד. הקטע השני "ואלס מכושף" (פיטר פן), הוא בעצם המשך ישיר לרושם ההתחלתי מהאלבום, מזכיר את "סינרגיה". הקציצות לקחו קצת מכל השפעה והצליחו ליצור את מה שמאוד קשה ליצור אם לא משקיעים בכל פרט ופרט, ליצור משהו שלבסוף מייחד אותם ושייך רק להם. מהקטע השלישי "המשורר" עד לשמיני "72", ניתן גם להנות משלל תוספי הסגנונות שהם בחרו לשלב, האלמנטים הקלסיים, הנעימות האתניות, הבוסה-נובה ובעיקר, הרמונית הקולות האיכותית שמדגישה לפי הצורך, את השימוש בשפה הגבוהה, בה בוחרים כותבי השירים (כמעט כולם) שמלווה את כל החומרים באלבום. עקב אכילס של האלבום הוא ללא ספק, הדמיון הדק בין השירים, הלחן די זהה ועיבוד השירה חוזר על עצמו מפעם לפעם, אך למעשה זה לא ממש גורע מהביטחון המורגש בביצוע ומהרושם החיובי שהקציצות יוצרים. ישנה הרגשה שהפקת האינדי הקבוצתית הוסיפה לתחושת הסיפוק שלהם מהפרויקט הזה. "ארץ אש", שיר שהוקדש לזכרו של סמ"ר מלקו (משה) אמבאו שנפל בקרב בית ג'בל במלחמת לבנון השנייה. אביתר אדרי ממשיך עם הרושם העצום מהכתיבה שלו, בשירה נוגעת ללב ותוסף נהדר לתכני האלבום, שיר זיכרון מחוותי הראוי לכל הכבוד, ההנצחה וההכרה. לקראת סוף הרשימה, נוצר השינוי המתבקש, "מגלן" שהוקלט עם פסנתר בלבד, הוא בעצם התבלין שקוטע את הדמיון המוגזם מעט הקיים בין שיר לשיר והקטע היפה ביותר באלבום. מנגד עומד לו "הים ביני ובינך", הקטע העמוס והמיוחד ביותר באלבום, הקטע שלמעשה סוגר אותו ומשאיר רושם חיובי ומתוק. אין ספק שמדובר בלהקה שפותחת עיניים, עובדת ברצינות מקצועית, לומדת מכל מי שיכול ללמד אותה בסגנון שלה ואחרי כל הדמיון הרב ללהקות אחרות בארץ ובעולם, יוצרת רוק כבד מודרני עם טוויסט משלה, של הקציצות של לידיה. [ פירסום ראשון : יום שלישי, 11 במאי 2010, 20:47 ]